סוכתי שלי.

לא בניתי סוכה ואפילו עוד לא יצא לי להתארח בכזו.

אני מרגישה קצת תחושת החמצה. תחושה מוזרה כזו שלא חגגתי את החג הזה עד הסוף.

שואלת את עצמי איפה בכל זאת הסוכה שוכנת בי גם בלי שאהיה בה.

חשבתי לבנות בתוכי סוכה חדשה, זכה ומקושטת שתהיה לי בית לשנה הקרובה ולא רק ל-7 ימים.

בית שאאמץ אלי ואחגוג בו את מהות הסוכה.

אורחי הסוכה הם משל עבורי למי ומה אני בוחרת לארח בחיי. אלו אנשים הם ארעיים בחיי,

 באו לתפקיד זמני והמשיכו בדרכם לסוכה אחרת.

ואלו הם כאן כדי להישאר , להתארח בליבי לעוד שנים רבות.

הקישוטים בסוכה הם משל למתנות שלי – הם תיבת התכשיטים שלי.

שואלת את עצמי איך אני בוחרת להציג לעולם את כל הקישוטים שיש בי? מהן תכונות האופי הצבעוניות, הבולטות, המנצנצות ממני? איך היצירתיות שלי באה לידי ביטוי?

בספר הזוהר מכונה הסוכה " צילא דמהמנותא" = צל האמונה.

חג הסוכות הוא חג האמונה.

מהחג הזה אני מבקשת לאמץ לתוכי בית יציב. כזה שלא מטלטל מרוחות הסערה.

מבקשת להוסיף לי עוד שעות בטבע, תחת כיפת השמיים.

מבקשת לפתוח עוד את קירות ליבי. להרחיב את סוכתי הפנימית , לפנות מקום מהמיותר ולבחור להתארח במשמעותיות בסוכתם של האחר.

להשחיז עוד יהלומים בתיבתי ולקשט את העולם.

רוצה לחזק בי את האמונה. אמונה בכוחותיי, אמונה ביכולות שלי. במתנות המקושטות שלי.

אמונה ביקום שהוא מאמין בי ומביא אלי אורחים בדמוי אנשים משמעותיים, הגשמה, ניסים וחגיגות.

חג אמונה שמח ושבת שלhome  פנימי.

שירה