ריקוד – re-code
בוקר יום שלישי. קפה קר ביד שמאל ויצאתי לדרך לפגישה חשובה. מוסיקה מתנגנת ברקע בעוצמה ואני כל כולי איתה – משתפת פעולה במסגרת המגבלות.. . פתאום בהיסח דעת, איבדתי
בוקר יום שלישי. קפה קר ביד שמאל ויצאתי לדרך לפגישה חשובה. מוסיקה מתנגנת ברקע בעוצמה ואני כל כולי איתה – משתפת פעולה במסגרת המגבלות.. . פתאום בהיסח דעת, איבדתי
חדר ההמתנה שלי הוא מסדרון ארוך וצר. אפשר לחוש בצינה קלה באוויר. אפשר להריח את ריח העובש שיצר התסכול. הוא עשוי כולו זכוכית מחוסמת עבה ואיתנה. והזכוכית כמו שריון,
בימים האחרונים מטייל בגופי משפט שצף בראשי – "ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו". ואני ,מהרהרת לעצמי – הילד הזה שיגדל, כשיגיע לבגרותו עדיין יצטרך לפחות אדם אחד שיאמין
הקינאה שלי היא כמו כינה בשערי אם תמונת דם היתה מציגה רגשות אז רמות הקינאה שלי בדם לגמרי יוצאות מגבולות "טווח הנורמה". וככינה – כמו מוצצת את דמי, יונקת,
שמתי שלאחרונה המחשבות שלי נהיו עגולות יותר. תוך כדי מחשבה זו, ראיתי במוחי ריבוע. כשהתחלתי למתוח ולעגל את קצוותיו הוא הפך להיות לב. כך אני מרגישה עם עצמי. אני
שבוע שעבר עשיתי קעקוע. נתקלתי בו (לא) במקרה, והיתה זו אהבה ממבט ראשון. יום אחרי הוא כבר נצרב על זרוע יד ימין שלי. וכך קיעקעתי : you can!!! –
ערב שישי, נסעתי למסיבת יומולדת של חברה בגולן. הכביש חשוך, כשרק אור הירח ופנסי הרכב מאירים את דרכי. טיפות הגשם מרצדות בנמרצות על השמשה , רוקדות לקצב הוישרים. ואני,
החיים הם פרספקטיבה של תאורה. הפרשנות, נקודת מבטנו, הם שיבחרו כמה אור יכנס לתמונה שלנו. כבר כמה שבועות שהדף (יותר נכון הפיד) שלי ריק. וזה מרגיש לי מוזר לא
לאחרונה התבהר לי שהכנת קינוח עבור אדם אחר זו משאלת לב עבורי לתת אהבה .כשחשוב לי להראות למישהו שאני רואה אותו. כשבא לי לפנק, לנחם, לרומם את רוחו אני
אז חזרנו מחופשה משפחתית בחו"ל. הזמן איכות הזה, ביחדנס, הוא תמיד פתח עבורי להתבוננות ושאלת שאלות.יש בי צורך לעשות סיכום ובחינת " עמידה במשימות" וביעדים שהצבתי. התבוננות בדינמיקה, בחוויות
