חדר ההמתנה שלי הוא מסדרון ארוך וצר. אפשר לחוש בצינה קלה באוויר. אפשר להריח את ריח העובש שיצר התסכול.
הוא עשוי כולו זכוכית מחוסמת עבה ואיתנה. והזכוכית כמו שריון, מגינה עלי באסרטיביות יהירה, חוסמת בחוזקה את דרכי החוצה.
על קירותיו תלויים רגעים קפואים מחיי.
בשעות היום השמש מבצבצת, מחדירה את קרני אורה ברכות,ולעיתים בסנוור ממכר, ובערב, מתקרת הזכוכית שלי ניתן לראות את הכוכבים מנצנצים, קורצים לי בחינניות, מזכירים לי שגם פה על הקרקע ישנם כוכבים שרוצים לנצנץ, להבריק.
שם בחדר ההמתנה של החיים, מטיילות להן בביטחה ובחופשיות גברות הביקורתיות וההשוואתיות, מרת הדחיינות, אדונית הפחדים ושרת הפרפקציוניזם.
הן מרכלות עלי ללא הרף, כולן נשמע כמו זמזום מטריד. הן מקשקשות בינן לבין עצמן, מתבוננות בי במבט חודר וקודר.
החמלה, בבישנות מחפשת מחילה להסתתר בה, מסתובבת לה בחוסר ביטחון, מכווצת במקומה, תרה במבט מהוסס אחר חברותיה אהבה עצמית והכלה.
אומץ ותעוזה נסעו לטייל בעולם (הפנטזיה) וכבר תקופה שלא תיקשרתי איתן.
ואני לאיטי, מתהלכת שם במסדרון הלוך ושוב באי שקט. מחפשת נחמה, מנוחה, אולי סדק כך שאוכל לפרוץ החוצה.
אני שוהה שם הרבה, כמו ממתינה שההוא שם למעלה יקרא בשמי, יצעק את המספר שלי ויגיד שהגיע תורי, שלמען השם כבר הגיע הזמן שלי לפרוץ החוצה.
יש אנשים שחדר ההמתנה שלהם הוא רק תחנת מעבר , גשר אל עולם ההגשמה שלהם.
לעיתים אני מדמיינת איך אני לוקחת לום והולמת בקירות הזכוכית שלי בחוזקה. מרגישה איך בכל ניפוץ נוצרת הלימה סדוקה שמרטיטה את ליבי וממלאת אותו בחלקיקים רבים של אומץ ועוצמה.
השבוע היתה אצלי חברה ומעין בני שיתף אותה בכישרון המיוחד שלו שבעזרת אפליקציה, לופר , אורגן ורמקולים הוא יצר בעצמו עולם מוסיקלי מרתק. כשנשאל על ידה מה צריך בשביל כל הטוב הזה, המדהים הקטן ענה לה: צריך 2 ידיים.
נדהמתי, נפעמתי מפשטות תשובתו, מטוהר תמימותו, מהאמביציה, האמונה הכנה שלו בעצמו וההבנה שלהפעלת כישרון יש קוד פיצוח די פשוט ובהכרח אין צורך בכ"כ הרבה שכבות הגנה.
אם רק אבחר להשיל מעלי קילוגרמים כבדים של אמונות מצמצמות.
אקח אותם אחד, אחד ואתלה באלגנטיות כתמונות בקירות הזכוכית שלי וכך אפנה מקום בחדר לקלילות, גמישות, זרימה, אמונה, השלמה, ביטחון עצמי, וקבלה כשיחליטו להגיע שוב לביקור.
החלטתי, חדר ההמתנה שלי דורש רה-ארגון.
את הטמפרטורה אעלה כך שיהיה נעים יותר לשהות בו ואשפץ אותו כך שיהיה מספיק קטן כדי שאוכל רק לעבור דרכו כשאבחר לבקר בחדר החלומות שלי.
ואולי חדר ההמתנה שלי הוא המתנה שלי???
שירה 
