מתעודה – לתודעה ,לתהודה.

3 מילים עם אותיות משותפות שבכולן נמצאת המילה- תודה.

מהרגע שנולדתי יש בי צורך באישורים.

תעודות מהסביבה הן כמו אויר לנשימה עבורי.

אם מראים לי שאני אהובה אז מותר לי לאהוב את עצמי.

אם מראים לי שאני מוצלחת אני מרגישה שאני ראויה לחוות הצלחה.

משוואה פשוטה, בכל מה שקשור להשוואתיות…

הבוקר יצאתי לריצה. באמצע הדרך הרגשתי שבא לי לעשות אימון עליות. הקשבתי לעצמי.

בעלייה הראשונה, כמו בכל ריצה, הייתי מכוונת מטרה אחת – להגיע לשיא העלייה. לשער (הניצחון 🙂 ) הצהוב של הקיבוץ.

בפעם השנייה שעליתי הבחנתי שכבר איני מרוכזת בשער, מכיוון שידעתי שיש עוד הרבה עליות לפני .

נחה בי תחושת הקלה ופתאום יכולתי להקשיב לדברים אחרים בריצה.

שמעתי את הנשימות המואצות שלי , אלו שביקשו להודות לי באנחה על כך שאני מאתגרת אותן.

שמתי לב שאין משקל שווה בכפות רגליי, לכאב בברך שמאל, לפרפר מהמם שליווה אותי.

הקשבתי למילים שמתנגנות במוסיקה באוזניי ומסונכרנות בדיוק מופתי לוייב שלי, וגם הקשבתי לחלומות שרצים לידי, מבקשים שאתייחס אליהם בכבוד.

יכולתי ממש להרגיש את הכנרת בגבי, כמו דוחפת אותי בעלייה, נותנת לי רוח מורלית.

יכולתי לשמוע את המילים שמדברות אלי, וכך נולד הפוסט הזה.

הייתי בנוכחות מלאה ברגע, הקשבתי לגוף שלי. הייתי במיינדפולנס, בהחלט נס של המיינד.

הייתי מרוכזת בדרך ולא במטרה.

כל פעם מחדש עברתי עוד עלייה, עוד ירידה – בדיוק כמו בחיים עצמם…

אז,

תודה שאני מבקשת לשחרר את הצורך שלי בתעודות,

תודה שאני קשובה לתודעה שלי,

תודה על התהודה שבי,

ותודה על התודה . על כך שאני עוצרת כל יום להודות על דבר אחד קטן או גדול .

תודו-בום!

שירה

נ.ב – בסוף האימון חגגתי בטקס חלוקת תעודה לעצמי על אימון מעולה!!

י