שבוע שעבר עשיתי קעקוע.
נתקלתי בו (לא) במקרה, והיתה זו אהבה ממבט ראשון.
יום אחרי הוא כבר נצרב על זרוע יד ימין שלי.
וכך קיעקעתי : you can!!! – כן, אני יכולה! אני כבר יודעת שאני יכולה וכנראה שהגיע הזמן שארגיש זאת גם על גופי ולא רק במחשבותיי הנסתרות.
כשנסעתי לפגישה היום, בדרך חשבתי על הקעקוע החדש שלי, על אחד הרגעים האמיצים שלי, הנחפזים, בהם חתמתי על גופי שתי מילים בשפה שאינה שלי.
כאחת שאוהבת משחקי לשון, החלטתי להשתעשע בחקירת המילים.
אז, can = באנגלית פירושו גם פחית.
כן(can 
) בדיוק כך אני מרגישה עכשיו כמו פחית סגורה, קשוחה שמפוצצת בגזים ורק רוצה שמישהו יפתח להם פתח אויר כדי שיוכלו לגעוש החוצה,להתפרץ כמו זיקוקים, בשמיי ליבי.
מרגישה כ"כ מלאה ומרוקנת באותה נשימה.
מפוצצת באנרגיות לתנועה ובו זמנית משותקת, עומדת במקום, קפואה ומתוסכלת.
פתאום גם עלה לי הסיפור על איש הפח ודורותי בארץ עוץ.
ספר ילדים שאוצר בתוכו אמת עמוקה ביותר.
עלילה הממשילה בהקבלתה את חיי היומיום שלנו – היכולת לגעת ברבדים עמוקים במסווה של ילדותיות וסמליות.
זהו יציאה למסע גילוי פנימי הפוגש בדרך אתגרים רבים ומגוונים.
איש הפח עשוי כולו פח עד שהיה חלוד מכדי לזוז.
משאלתו היתה להשיג לב שייתן לו חיים.
ומה איתי? ומהי משאלת ליבי?
אני מבקשת לנער מעלי את אבק התסכול שעוטף אותי, עושק, נושף בעורפי.
בא לי לנער מעלי את חלקי הפח שבי – את הנוקשות, המקובעות, החשיבה השכלתנית, הפחד המשתק.
רואה בדמיוני איך הפח הזה נושר ממני, מתקווצץ כמו שמוחצים פחית לפני מיחזורה.
בא לי לצאת למסע אל הלא נודע, בהסכמה מלאה לסימני השאלה, ובו אגלה שאני הקוסמת הגדולה ובתוכי יש את הכוח לחולל ניסים בארץ עוץ (מה).
בא לי להרגיש בכל כוחי את פעימות ליבי ההולמות מהתרגשות של משהו חדש שנברא בשתי יידי.
בא לי להרגיש חייה, נושמת, אותנטית, נוכחת במלוא העוצמה, מלאת כוונות, אמונה ואהבה עצמית.
מאחלת לי ולכולנו מסע מרתק פנימה והחוצה. להתחבר לדחליל שבנו, זה המבקש להפעיל את הראש, השכל הישר, הפרקטיות.
ללכת יד ביד עם איש הפח, תוך חיבור לקצב הלב, לחייות ולתחושות הגוף ולאפשר לאריה המבקש אומץ להתמודד עם הפחדים הגדולים והקטנים שלנו.
ובכוח המשולש הזה במסע האישי שלנו, נבין שהכל כבר נמצא בתוכנו ושם מתחולל כל הקסם….
בתמונה – אני עם הקעקוע החדש שלי. אם במקרה תיתקלו בו תוכלו לראות שגם אתם יכולים!
שירה 
