אי של מחילה.

בערב כיפור ירדתי לכנרת לעשות לי טקס "תשליך".

כתבתי לי על דף את כל שאני מבקשת להשליך ממני.

בדף שלצידו, כתבתי את כל שאני מייחלת להוסיף לי. לאסוף אלי.

התבוננתי בכנרת, בתנועת האדוות הקטנות המתנפצות אל האבנים. הבחנתי איך בתנועתן יש בהן את שני הדברים: השלכה ואיסוף.

אחר כך כתבתי על האבנים, כמו קעקעתי על גופם ברפרוף את שביקשתי לשחרר ממני והשלכתי בעוצמה מלאת כוונה למים. כדי שישטפו את המילים גם ממני.

טבלתי במים הנעימים, ניקיתי שאריות שלא הושלכו עם האבנים.

התיישבתי ועצמתי את עיניי ופתאום עלתה בי תמונה.

ראיתי את עצמי יושבת בליבו של אי גדול תחת חול לבן ורך, מוקפת באלפי אבנים גדולות וקטנות ועליהן רשומה מילה אחת – מחילה.

ממש יכולתי להרגיש את הרוח השורקת בחמימות על פני- מרעידה את עפעפיי.

יכולתי לחוש ברכות האבנים. בחמלתן כאילו הפכו להיות גמישות, כמו מסטיק- התגבשו למיקשה אחת מערסלת ומחבקת.

פקחתי את עיניי וחשבתי על המילה מחילה מעבר לפירושה הגלוי, סליחה.

מחילה זה גם חור באדמה. מנהרה שנוצרת בידי אדם או חיות שיוצרות אותה בכדי להתגורר בה.

זה התחבר לי מאוד למילה סליחה.

מרגיש לי שיש בה התכנסות. כניסה פנימה אל בטן האדמה – אל בטן האדם .כל מה שנשמר בבטן, בליבת הגוף ,בלב הרגשות שלנו.

רואה במילה הזו את ההתחפרות בבוץ –לכדי בור.לחדור שכבה ועוד שכבה.

לחדור את שכבת הגלוי, לעומק הנסתר ושם בתוכו כמו פנינה המנצנצת מצדף נמצא מטמון – אי של מחילה.

לא תמיד קל לנו לסלוח. לא לאחרים ובעיקר לא לעצמנו.

נוקשות הסליחה , כמו גוף הפנינה ,מופנית בעיקר כלפינו.

למידת הסליחה לעצמינו היא כמו היווצרותה של פנינה, זהו תהליך. תהליך של עומק וסיזיפיות. תהליך הדורש זמן סבלנות ובסופו יש פלא.

שמתי לב שבלב המילה מחילה נמצאת המילה חיל = כוח, גבורה, הון, עושר.

במבקש ובמקבל מחילה יש הרבה עוצמה.

יש הון ואון פנימי.

סליחה דורשת לעיתים אומץ ועוז. לעיתים מלווה במאבקי כוח פנימיים.

לשנה זו מאחלת לעצמי איים של : מחילה, חמלה וחלימה. 

שתלווה אותי התחושה הממכרת של להיות א (נ) י מוקפת באבנים. והאבנים האלו, הם אותם האנשים המקיפים אותי כעוגן איתן. 

מקיפים אותי במילים טובות .בעיניים טובות. בכוונה טובה.

שאוסיף לסלוח עם חמלה. לעצמי ולאחרים. זה ממש שריר שצריך לחזק.

שאדע לחפור לעומק המחילה שלי, באומץ ובעוצמה ולראות את הפנינים שבתוכי. אלו שגם מבקשות לסלוח ולהיסלח. 

אלו המבקשות לצאת מצדפן ולנצנץ בעולם.

שאוציא את חלומותיי מהמחילה שלי. זו שחפרתי במו ידיי וטמנתי עמוק בלב האדמה. החלומות שממתינים בשקט רועש שאוציא אותם מהבוץ שלי.

שבת שלום.

שבת של home  פנימי.

שירה