איך בעצם מודדים הצלחה? ומי מודד אותה ? על פי מה? וביחס ל? והאם הצלחה נמדדת במבחן תוצאותיה או בדרך שלה?
אני מודדת הצלחות כל היום! אני שוטרת המכוונת תנועה בחברה המוצלחת : הצלחות בע"מ, כן, זו אני, אני שרת ההצלחות.
אני מודדת הצלחות שלי, הצלחות של אחרים, של היקום כולו!
לרוב, אני נוטה להאדיר הצלחות של אחרים, להגדיל אותן בשקל תשעים ובכך בעצם הדרך להקטנת הצלחתי, קצרה יחסית.
קנאה, חברתי המסורה ואנוכי, למרות הידע הדל שלנו באקסל, הצלחנו לבנות במוחי טבלאות אקסל מסועפות. ממש הקמנו אתר משוכלל. וזה הולך כך:
הצלחות של אחרים נכנסות אוטומטית למערכת. מקוטלגות, מתמיינות, מקבלות ציון ומספר סידורי ונשלחות לתבנית במאגר הארכיון. ב"בק אוף מיי מיינד".
בנוגע להצלחותיי שלי, זה כבר סיפור אחר: הן עוברות קודם אודישן מייגע, סינון ראשוני אצל חברתי במשרדה : שרת הביקורתיות. שם נבדקים בקפידה ובשפיטה נתוניה ומוחלט האם היא ראויה להירשם, והאם היא מספיק שווה להכניסה ולתפוס מקום בנבחרת ההצלחות שלי. למרות שבעצם המקום בה הוא אינסופי, תמיד מרגיש לי שאין מספיק מקום עבורן וישנן כ"כ הרבה הצלחות שנזרקות לתהום הציפיות שלי, מושלכות ומתכלות בפח האש-פה /מה.
יצאתי לרוץ היום. רעש המוסיקה החזק באוזניי, מביא אתו שקט והמחשבות מרשות לעצמן לצוף ולצוץ בראשי.
פתאום משום מקום עלתה בי המילה -הצלחתי. התבוננתי בה רגע ומצאתי שבין האותיות ה' האלוהית והי' הקדושה, עומדת בפני עצמה המילה: צלחת.
אמרתי לעצמי, קללל שירה. כאחת שהמטבח אינו זר לי אני טובה בלצלחת. אני אוהבת לצלחת. בואי נעשה מזה מטעמים…
בתוך קצב ריצת רגליי, התחילו לרוץ בי מחשבות: הביקורת, היא הרי כ"כ מסורה, היא תמיד באה לבקר אותי. זו עובדה שעובדת, ומכיוון שאיני מצליחה לרסן אותה, אולי פשוט אצליח למנן/ף אותה . אז אני מפנה לה מקום בצלחת ועכשיו אחרי שהסכמתי להרפות וגם להיאחז בביקורת אני מרשה לעצמי לפגוש בהצלחות שלי.
וזו הצלחת שלי! אני בוחרת ממה היא עשויה , איזה צבעים יש בה, איך לצלחת אותה.
אני מגישה אותי לעצמי על צלחת זכוכית זכה ושקופה ומחלקת אותה לגורמים: לפחמימות, הסוכרים ולשומנים הרגשיים שלי.
אני מפרקת אותה לגורמים כמו שמפרקים עוף מהעצם ובוחרת לראות במה היא מבקשת להזין אותי.
איך זה מרגיש בגוף כשאני מאכילה את עצמי בהצלחתי מתוך צלחתי? אני פתאום שואלת. אחר כך, אני שואלת בהקשבה מה יש בצלחת הזו שאני מגישה החוצה לעולם. מה אני נותנת בהצלחות שלי, במה אני מזינה את היקום שלי.
ואי זה מרגיש נעים. יש בי תחושת הקלה, שמחה מבצבצת ושובע רגשי.
זה עושה לי קצת סדר בלופ המחשבות. קצת כמו בצלחת של פסח, אני מתחילה לבנות תמונה בהירה יותר של אבות המזון שלי, המתנות שלי, נקודות החוסן שבי. ומה עלי לתת ולא להשאיר רק בעבור הזנתי שלי.
אולי, אולי יום אחד צלחתי תהיה צלחת מעופפת שבה אעיף את הצלחותיי בקלות יתרה ואוכל לעוף לי בעצמי?
ואולי יום אחד תהיה זו צלחת לווין לבנה וענקית כמו של חברת "יס" – זו תהיה צלחת ה "יש" שלי. אפתח מפעל לצלחות, סניפים בכל העולם ואדע למנות את ההצלחות שלי, מצלחות קטנות של מנה ראשונה ועד לצלחות גדולות כאלה של מנה עיקרית. ללא אודישן, ללא סלקציה קשוחה ואסרטיבית.
אז אולי אתחיל היום, מ'כפת לי בעצם??? היום רצתי לראשונה 50 דקות. ואוו, בעיני זו הצלחה מטורפת.
בנוסף, הצלחתי לקצר את זמן הריצה בין נקודות מסוימת ב-2 דקות. יסססס, ישששש, הללויה!
תודה לעצמי, שאני מאפשרת לי לצעוד בשביל ההצלחות שלי. לטייל, לראות אותן , להנות מהן ואפילו לצלחת אותן.
מה הצלחתם אתם לראות היום בהצלחות שלכם?
שבת של home פנימי.
שירה
הנה את צולחת את דרכך.
בריצה, בכתיבה, בבריאת יש מאין. אוהבת איך שאת מבשלת מילים. ואותך. גם.
נפלאה שאת. אוהבת איך שאת אוהבת אותי. בפשטות , בכנות , ביש מאין. בהחלט יש.תודה לך
שירקה שלי אהובה אחת. את מרתקת, מעניינת, מעוררת למחשבה, עמוקה, כנה, אמיצה ומפגישה אותי בכל פעם עם עצמי, עם מחשבותיי, עם נקודות החולשה שלי ועם העוצמות שלי. פוסט מרתק. עורר אותי למחשבה עמוקה. הצלחה לוקחת אותנו להישגים, למשהו גדול, מדיד, כזה שמזכה במדליה או תעודה ואני בוחרת להסתכל על הבחירות הקטנות שבחרתי היום. היום הצלחתי יותר להנות, להיות בשמחה, לשחרר קצת חרדה וביקורת. והכל היה ממש קצת יותר, בכמות שאינה מדידה כמעט אלא לרגעים וזה הישג, זוהי הצלחה זה צעד קטן אבל חשוב ומשמעותי. אנחנו אודפים אחרי הצלחות גדולות ומודדים את עצמנו ביחס לאחרים על פי הצלחות גדולות כשלמעשה המדד הוא דלנו כלפי עצמנו בהצלחות הקטנןת היומיומיות שכביכול אינן משמעותיות אבל הן הכי משמעותיות. המשיכי לכתוב ולפזר את תובנותיך. אוהבת אותך מאוד
ואי איזה כייף. ריגשת אותי בתגובתך וגאה בך הן על השיתןף והן על ההצלחות הקטנות. אלו שלא ניתן לכמת או למדוד אלא רק בפיסות קטנות של אושר. תודה עליך .אוהבת המון