הבלוג הזה הוא בית למחשבות שלי. 4 קירות וירטואליים הנותנים מרחב מחייה ללב שלי.

הוא מקום מרפא. הוא מכיל ומקבל אותי באי מושלמותי, בחוסר הדיוק שבי.

אם הייתי מחכה לרגע שהבלוג "יספק" את הפרפקציוניזם שלי, כנראה שלא הייתם קוראים אותי עכשיו.

הבלוג הזה הוא גם המאפייה הפרטית  שלי. אני אוהבת לעבוד עם בצק! מכל אינספור הקינוחים שאני מכינה, יש לי אהבה מיוחדת לבצק שמרים. התהליך שלו כל כך מתגמל בעיניי. לקחת חומרי בסיס: מים וקמח ובאמצעות חום, כוונה ואהבה, הם הופכים למקשה אחת .לבצק שגדל, תופח, מתפתח ומשם מתחיל להתחולל קסם.

את הבלוג הזה אני לשה במחשבותיי כבר ימים רבים ובשבועות האחרונים אני רואה איך הוא מתגבש לבצק של מילים. בצק רך ואוורירי. פירורי הבצק שנשארו על כפות ידיי הם עדות ליצירה שלי ומספרים לי גם על מה שמיותר ומבקש להתנער ממני.

ועכשיו, "הבצק" הזה נכנס לתנור על תבנית רשת מרושתת 🙂 ומתחיל לתפוח ולהפיח ניחוח של חיים חדשים. זה מרגש אותי. ממש. עד דמעות.

והתנור הזה, הוא לובש לנגד עיניי גוף אדם. הוא אתם. קוראים אותי. חשופה, מוצקה, יציבה, מטולטלת .

כל אדם יבחר מה הוא לוקח ממני ואיפה הוא פוגש את עצמו מתוכי.

אז אני מזמינה אתכם להצטרף אלי לדרך בארץ המתכונים הרגשיים שלי. מסע בדמיון שפוגש מציאות.

 בזמן האחרון נולדה בי ההבנה שזו זכות גדולה להיות בנתינה נדיבה ,ולהביא מתוכי ידע חי ובועט/ר.

מאחלת לי להיות מעניינת, להוות נחמה, לנרמל, לתת ערך ומשמעות ,להראות נקודת מבט מעוררת מחשבה ,לגעת ולרגש. מאחלת לכם התמסרות, הנאה צרופה, רצופה ומרגשת.

שלכם באהבה,

שירה